גזר דין בתיק ת"פ 41724-02-10

1.         הנאשמים 1 ו-2 הורשעו על יסוד הודאותיהם בכתב אישום מתוקן (מיום 6.2.11), במסגרת הסדר טיעון חלקי, בביצוע עבירה של סיוע להחזקת נשק ותחמושת לפי סעיף 144(א) + 31 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: חוק העונשין].

נאשם 3 הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן (מיום 15.2.11), במסגרת הסדר טיעון חלקי, בביצוע עבירה של החזקת נשק ותחמושת לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין. על-פי עובדות כתבי-האישום המתוקנים, ביום 18.2.10 בשעת לילה מאוחרת, באזור מבודד ליד טירה, נמצא הנאשם 3 מחזיק ברכב על השטיח הימני במושב האחורי, בו ישב נאשם 3, אקדח דרוך, שהיה גלוי, ובתוכו מחסנית שבה 3 כדורי 9 מ"מ. נאשם 1 שישב ברכב במושב הנהג, ונאשם 2 שישב במושב לידו ידעו על קיומו של האקדח, אשר נגנב מחברת אבטחה במועד שאינו ידוע למאשימה. בנוסף, נאשמים 1 ו-2 החזיקו ברכב, בתא הסמוך לבלם היד, שקית ובה 8 כדורי 9 מ"מ נוספים.

2.         במסגרת ההסדר, הוסכם כי הנאשמים ישלחו לקבלת תסקיר בעניינם, כאשר לגבי הנאשם 3 הגבילה עצמה התביעה בעתירה לעונש מאסר בפועל של 11 חודשים, מאסר על-תנאי וקנס, כשהסניגור יוכל לטעון באופן חופשי. לגבי הנאשמים 1 ו-2 הוסכם על טיעון חופשי, כאשר עמדת המאשימה למאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. בנוסף, לבקשת הסניגור, נאשמים 1 ו-2 נשלחו לממונה על עבודות שירות, ונמצאו כשירים. ייאמר כבר, כי נאשם 2 לא הגיע לשירות המבחן, למרות שניתנו לו הזדמנויות חוזרות לכך.

3.         ב"כ המאשימה, בטיעוניה בעניינם של נאשמים 1 ו-2, פירטה את הנסיבות החמורות של האירוע, והדגישה כי אמנם נאשם 3 הוא זה שהחזיק את האקדח באופן פיזי, אך נאשם 1, שהינו בעל הרכב והנהג ברכב, ונאשם 2 שישב לידו - ידעו על האקדח. עוד פירטה את השיקולים לקולא, כאשר המדובר בנאשמים צעירים, ללא עבר פלילי, שהודו בכתב אישום מתוקן בהזדמנות הראשונה. הפנתה לתסקיר שהוגש בעניינו של נאשם 1, ממנו עולה כי שירות המבחן התרשם מנאשם שלקח אחריות על מעשיו, הבין את חומרתם, ונראה כי ההליך הפלילי היווה גבול בפניו. זאת, בשונה מנאשם 2, אשר לא התייצב בפני שירות המבחן למרות הזדמנויות שונות שניתנו לו, ומכך ניתן ללמוד על יחסו לגבי ביצוע העבירה. לטענתה, למרות שמדובר בעבירת הסיוע, עדיין מדובר באירוע חמור, שכן החזקת נשק היא בבחינת מכת אזור קשה ונפוצה, כאשר עולה חשש לפגיעה בחפים מפשע וטמונה מסוכנות המחייבת הרתעה ממשית. לכן, עותרת היא להטיל על הנאשמים מאסר בפועל, אם כי טוענת היא שיש לערוך אבחנה בין השניים, לאור העובדה שנראה כי נאשם 1 עלה על דרך הישר,ועל כן ראוי כי תקופת המאסר שתושת עליו תהיה קצרה מזו של נאשם 2. כמו-כן, מבקשת להשית עליהם מאסר על תנאי וקנס.

בטיעוניה לגבי נאשם 3, חזרה על הנסיבות תוך שהדגישה, כי הנאשם הוא זה שהחזיק בנשק באופן ברור, הוא שהביא את הנשק עימו, והחזיקו טעון ודרוך, מוכן לירי. עוד הפנתה לתסקיר שהוגש בעניינו, ממנו עולה כי הנאשם התקשה לקחת אחריות על מעשיו, ניסה להפילה על שותפיו ונעדר תובנה למצבו. כמו-כן, התקשה להשתלב ולשתף במצבו במסגרת הליך הפיקוח בתקופת מעצרו, ולכן שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו. לכן, לאור נסיבות ההחזקה והאירוע, עותרת היא להשית על הנאשם מאסר בפועל של 11 חודשים, מאסר על תנאי וקנס.

4.         לגבי נאשם 1, טען הסניגור, כי המדובר בנאשם צעיר, ללא עבר פלילי, שהינו סטודנט כיתה י"ד, במכללה בכפר הירוק (הציג אישור נ/1), אשר התארס לאחרונה ומתכוון להקים משפחה. כמו-כן הזכיר, כי שהה למעלה מחודש במעצר ממש, וכן ב"מעצר בית" עם פיקוח אלקטרוני - אך חזר ללימודיו ברגע שהתאפשר לו. הפנה לתסקיר שהוגש בעניינו, וטען, כי הנאשם הודה במעשיו, לקח אחריות ומכיר בטעותו. לטענתו, הסיכוי להישנות העבירה הוא נמוך והדגיש, כי המדובר במי שסייע להחזקת האקדח, ומכאן שמסוכנותו פחותה. לכן, עותר הוא להשית על הנאשם 1 מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

בעניין נאשם 2 טען, כי המדובר בנאשם ללא עבר פלילי, אשר שהה ב"מעצר בית" במשך כמעט שנה ללא הפרת תנאים. לטענתו, שיתף פעולה עם שירות מבחן בתקופת הפיקוח, אך לא התייצב בפני שירות המבחן עקב תאונה אליה נקלע. הוסיף, כי מדובר בנאשם אשר לוקח אחריות על מעשיו ובעל סביבה משפחתית חיובית. לכן, עותר הוא להשית על הנאשם 2 מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, אם כי מוסכם עליו, כי יש לערוך אבחנה בינו ובין הנאשם 1 מבחינת רף עבודות השירות.

5.         ב"כ נאשם 3 טען, כי המדובר בנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי, אשר שהה במעצר ממש וכן בתנאים מגבילים. הוסיף כי הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן. טען, כי האקדח לא נמצא בידיו של הנאשם אלא בסמוך לרגליו, ולכן לא ניתן לומר בוודאות שהוא זה שהביא את האקדח, כאשר הנאשם בחר להודות במיוחס לו בשל נסיבות התפיסה וחוסר רצונו להפליל את מי שהביא את האקדח. הוא עותר להשוות בין עונשם של כל הנאשמים, וגם על מרשו להשית מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, כשהגיש פסיקה לתמיכה בטיעוניו.

6.         בדבריהם לבית-המשפט, הביעו הנאשמים 1 ו-2 חרטה ולקחו אחריות על מעשיהם.  נאשם 3 הביע חרטה וביקש שתינתן לו הזדמנות נוספת.

7.         מתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 1 למדתי אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שהינו בחור צעיר ללא עבר פלילי, אשר לומד בכיתה י"ד במכללת "הכפר הירוק" במגמת חשמל. עוד עולה, כי בפני שירות המבחן מסר כי לא ידע על הנשק, אך מאחר והנשק נתפס ברכבו הודה בעבירה המיוחסת לו. הנאשם הוסיף, כי כיום מבין את חומרת מעשיו, וכי מאז מעורבותו משקיע בעבודה ובלימודים. התרשמות שירות המבחן היא מנאשם המתפקד באופן תקין, שאין בעברו ובמשפחתו התנהגות שולית, הממוקד בעבודה ובלימודים, וההערכה היא כי ההליך הפלילי היווה גבול ברור עבורו. לכן מומלץ, כי במידה ויוטל על הנאשם מאסר בפועל יש מקום להמירו בעבודות שירות.

8.         מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של נאשם 3 עולה כי המדובר בבחור צעיר, כבן 20 שנה, ללא עבר פלילי, אשר סיים 12 שנות לימוד ללא בגרות, ומאז עובד בעבודות מזדמנות. הנאשם התקשה לקחת אחריות על העבירה המיוחסת לו וניסה להשליך האחריות על שותפיו. בנוסף, התקשה להשתלב ולשתף במצבו במסגרת הליך הפיקוח בו הועמד במסגרת מעצרו, הגיב בתוקפנות במצבי לחץ וגילה העדר תובנה לקשייו. התרשמות שירות המבחן היא מנאשם אשר מתקשה לשתף מעצמו, שולל מעורבות בעבירה המיוחסת לו, משליך אחריות על שותפיו ונעדר תובנה למצבו. לכן, נמנע הוא מלבוא בהמלצה בעניינו.

9.         כאמור, נאשם 2 נמנע מלהגיע לשירות המבחן, למרות דחיות שניתנו לשם כך, ועל כן נבצר משירות המבחן להכין תסקיר בעניינו.

10.        הצדק עם ב"כ המאשימה, כי נסיבות האירוע הספציפי לצד נפיצות התופעה באזורנו והמסוכנות הגלומה בהחזקת נשק ותחמושת מחייבים השתת ענישה מוחשית. הדברים נכונים במיוחד לגבי נאשם 3, אשר הוא שהחזיק באקדח שנגנב מחברת אבטחה, כשהוא גלוי ודרוך ובתוכו מחסנית ובה 3 כדורי 9 מ"מ - במצב המוכן לירי.

ואכן, מדיניות הענישה היא ברורה בנסיבות אלו:

"הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית-המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין" (ראו רע"פ 2718/04, פואד אבו-דחאל נגד מדינת ישראל, מתוך אתר נבו מיום 29.3.2004).

11.        לכך יש להוסיף את התנהלותו של הנאשם מול שירות המבחן, המעידה על כך כי אינו לוקח אחריות על מעשיו (אם כי בא-כוחו חזר והדגיש כי עומד על הודאתו בבית-המשפט), לא שיתף במצבו ונראה כי רב הנסתר על הגלוי.

12.        על כן, לאור חלקו של הנאשם 3 בהחזקת האקדח הדרוך ומצבו, יש מקום ליתן מעמד בכורה לאינטרס הציבורי המחייב השתת ענישה מאחורי סורג ובריח, על-מנת להרתיע את הנאשם ואחרים שכמותו לבל יעזו להעמיד בסיכון את בטחון הציבור באמצעות החזקת נשק ברכב בשעות הלילה. עם זאת, לצורך קציבת העונש הראוי, יש מקום להתחשב בכך שהמדובר בבחור צעיר ללא עבר פלילי, אשר הודה במיוחס לו בבית-המשפט וחסך שמיעת עדים. שיקולים לקולא אלו מביאים לכך, שניתן לסטות במעט מרף הענישה המקסימלי שהוצג על-ידי ב"כ הפרקליטות.

13.        שונה הוא מצבם של נאשמים 1 ו - 2, כאשר חלקם באירוע בא לידי ביטוי בכך שידעו על קיומו של הנשק והחזיקו בכדורי אקדח. מעורבות פחותה זו לצד העובדה שהודו בכתב-אישום שתוקן לקולא, כאשר שניהם שהו במעצר של ממש ובתנאים מגבילים במהלך תקופה לא מבוטלת מביאים לכך, שניתן להעביר להם מסר עונשי מתון יותר בדמות מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

14.        כפי שציינו ב"כ הצדדים, ראוי לערוך אבחנה בין שני הנאשמים, לאור נתוניו החיוביים של נאשם 1, אשר שיתף פעולה עם שירות המבחן (למרות שהיה הנהג ברכב)- בניגוד לנאשם 2, אשר לא טרח להגיע לשירות ולא הובאה בפני בית-המשפט תמונה עדכנית מגורם טיפולי מוסמך. אבחנה זו ראוי שתיערך תוך השתת ענישה מכבידה יותר על נאשם 2, כפי שיפורט.